במסגרת תהליך ההרזיה (או במילים אחרות: המאבק האינסופי באכילה רגשית ובשריטות הנפש האחרות שהולידו אותה) התמכרתי לסרטים המתעדים תהליכים דומים של אנשים אחרים. את אחד המרגשים שבהם ראיתי השבוע. קוראים לו "דראג קוין בדיאטה", והוא עוקב אחרי מרק תומאס, בחור אוסטרלי גדול ממדים מאוד, שלא רק נראה כמו שני בני אדם, הוא גם חי חיים כפולים.
בימים, מרק תומאס הוא מוכר פרחים ניו זילנדי נעים מזג, אמן של סידורי פרחים מיוחדים שלמד את המקצוע מאימא, הומו ומופנם מאוד. בלילות הוא לובש דמות אחרת, של אישה מוחצנת, קולנית, מוגזמת להחריד בשם ביוור (האם גם בניו זילנד זה כינוי לפות?) שעובדת כמארחת במועדון לילה. לביוור, בניגוד למרק, יש חיי חברה סוערים, היא שותה בלי גבול ומסיימת את רוב הלילות שפוכה לגמרי.
בשלב מסוים מרק מחליט לעבור ניתוח קיצור או הצרת קיבה, ופותח בדיאטה שבמהלכה הוא משיל לא מעט קילוגרמים. הוא שמח, הרופא שלו שמח, הפסיכולוגית שמלווה את התהליך שמחה מאוד אפילו. כצפוי. אלא שאז מתרחש משהו מפתיע, ומשמח אפילו יותר: מרק מחליט להיפרד מביוור. ביחד עם הקילוגרמים שעליהם הוא מוותר, הוא מוותר גם על המסיכה, על השיריון, על הקולניות שרק דרכה התעמת עם העולם, ופתאום יש לו כוח ורצון לפגוש אנשים בדמותו שלו, הנקייה מכל אלה.
אילו היה מדובר בדרמה ולא בסרט תיעודי, ספק אם הייתי קונה את הטרנספורמציה המרגשת הזו. אבל מרק הוא איש אמיתי לגמרי והתהליך הזה הכריח אותו להביט במראה. הוא גם החליט לאהוב את מה שהוא רואה שם, ונדמה לי שבגלל זה אי אפשר לראות את הסרט בלי להתאהב בו.
לצפייה בסרט: http://yes.walla.co.il/?w=/7802/1653033
רזיתי 