את ממשיכה לרזות, נכון?

השבוע נתקלה בי אחת השכנות שלי, אישה שעד כה לא החליפה אתי מילה, ואמרה לי בהתפעלות מעורבת בנזיפה: "מדהים כמה ירדת. את ממשיכה, נכון?"

"לא בטוח", אמרתי לה. "אני לא כל כך מצליחה להמשיך ודי נעים לי בגודל הנוכחי שלי".

 בתגובה, היא עלתה מיד לטונים גבוהים:"אין דבר כזה לא מצליחה. תסתמי את הפה, אז תצליחי".

 גם אם נעזוב לרגע את ההתערבות הפולשנית הזו בחיי, ואת העובדה שהיא משוכנעת שהיא יודעת בדיוק מה טוב לאישה אחרת, שלא ברור אם היא יודעת עליה משהו חוץ מאת שמה הפרטי – השכנה שלי מייצגת גישה שמאוד מקוממת אותי.

 על פי הגישה הזו, מטרת העל שלי, ושל כל אדם אחר שיש לו עודף משקל (ואולי של האנושות כולה) היא להיות רזה.

 נכון, עשיתי דיאטה, ירדתי 42 קילו, ואני שמחה מאוד בגוף המשופר שלי. אני קוראת לו משופר כי הוא בריא יותר, קל תזוזה בהרבה, נוח להסתדר אתו, נעים לי לנוע אתו ואורח החיים שהביא אותי עד הלום (בעיקר ירקות והתעמלות, ותשומת לב וסלחנות) משמח אותי הרבה יותר מהקודם. המטרה שלי הייתה לא להיות שמנה, לא לסחוב עלי קילוגרמים מעיקים, לא לסכן את הלב שלי והכבד והמפרקים ולהיות מסוגלת ללכת קילומטרים ולרוץ ולטפס מדרגות ולהתקפל לכל התנוחות הכי מוזרות ביוגה בלי בעיות.

 מעבר לזה קשה לי לראות יתרונות גדולים ברזון, ובוודאי לא כזה שנרכש בהרעבה עצמית, תסכולים ומתח. אני מודעת, כמובן, לתגמולים החברתיים הרבים שיש לרזון. סוזי אורבך, הפסיכולוגית החריפה ומבקרת התרבות המחוננת, דיברה ארוכות על האופן שבו נשות העולם המערבי מרעיבות את עצמן, כי מגיל אפס מלמדים אותנו שההישגים האחרים שלנו (החל מחוכמה וכלה בטוב לב) מחווירים לעומת מידת המותניים שלנו וגודל הישבן, ועל איך שככל שאנחנו – נשים כקבוצה – תופסות יותר נפח במרחב הציבורי, תובעות לעצמנו קול ומבטאות את הצרכים, החלומות, המיניות והיכולות שלנו, אנחנו נדרשות – חברתית – להצטמק גופנית.

 אורבך צודקת, אבל מודה בעצמה שמדובר בכוחות אדירים וקשה להשתחרר מהשפעתם. אבל אני מנסה. אני אומרת לעצמי שבני האדם נבדלים בכל מיני תכונות וגם בגודל, שאין לי שום שאיפה למחוק את כל מה שעבר עלי בחיים, גם אם יש לחלק מהאירועים האלה עקבות בגוף; שאני לא רוצה ולא מוכנה לשלם בחסרים תזונתיים ובאי שקט נפשי כדי לרדת עוד מידת מכנסיים, ושמבחינתי ההישג הגדול של הדיאטה הזו הוא סוג של דאגה לעצמי שגיליתי שיש בי.

 לפי טבלאות המשקל – ובטח לפי השכנה הזאת שלי – אני צריכה לרדת עוד שמונה קילו. לא בטוח שזה יקרה, ולגמרי לא בטוח שיהיה לי נוח עם המחשבה שאני מתאימה לאיזושהי טבלה.

31 תגובות ל-“את ממשיכה לרזות, נכון?

  1. כל הכבוד. אני מסכימה ומזדהה.

  2. את מאוד מתאימה לטבלה שלי, דפנתי. יש בך די מהכל, ואת נהדרת כמו שאת.
    Don't go changing to try and please me.

  3. דפנה דפנה דפנה….שוב את עושה את זה! ושוב כותבת כאילו מהבטן/הגרון שלי…
    המתכון לנצחון של "העסק הזה" הוא ההחלטה לחיות עם הגוף שהכי נח לנו איתו…בנקודה הזו אנחנו הרי מרגישות "מלכות העולם" ואף אחד לא ישלול מאיתנו את התחושה הזו, גם לא הטבלה שטוענת שהאושר כביכול נמצא במרחק של עוד 8 ק"ג…

  4. זה יהיה קצר: השכנה שלך בהמה

    • השכנה של דפנה – ואני כמובן לא מכיר אותה – היא לא בהמה. היא לא רעה, היא מקסימום "חסרת טאקט" וגם זה בקנה מידה חברתיים מסוימים ובפרמטרים מאד ספציפיים. כשהיא אמרה לדפנה, "אין דבר כזה לא מצליחה. תסתמי את הפה, אז תצליחי" זאת היתה תגובתה ל"אני לא מלצליחה" של דפנה.
      "הבעיה" של השכנה של דפנה שהיא כנראה לא שמעה על "סוזי אורבך, הפסיכולוגית החריפה ומבקרת התרבות המחוננת" אבל מאידך היא יודעת שכשסותמים את הפה ואוכלים מעט, מרזים – ואת זה גם דפנה יודעת מצוין. והיא אמרה את זה, בפשטות ואולי קצת בבוטות פמיליארית – אבל נדמה לי שללא כל כוונה רעה.

      • היא כן, היא כן. וחוסר הטאקט והבוטות הפמיליארית שכתבת עליהם כלולים בפנים.
        היא כנראה לא יודעת, השכנה, שיש עוד כמה מצבים שבהם כדאי לסתום את הפה..
        = =
        לא ראיתי שאפשר לשרשר בתגובות (דפנה, את יכולה למחוק את ההיא שם למטה)

    • נכון. היא לא יודעת באיזה מצבים כדאי לסתום את הפה, על פי הפרמטרים שלך.
      יחד עם זאת לכנות אותה בגלל זה "בהמה", אהממ… זה לא שיא הרגישות (על פי הפרמטרים שלי, כמובן)

  5. זה לא יאומן עד כמה אנשים (נשים בעיקר) מרגישים זכות לחדור לטריטוריה פרטית רק כי היא נראית לעין. אני משוכנעת שבתרבויות אחרות, מפותחות יותר, הדברים לא נאמרים בקול.
    לגבי המסרים החבויים: "תהיי רזה מאד או שאין לך זכות קיום." אני מרגישה זעם כלפי המסר וגם כלפי החלקים שבי שהטמיעו אותו. עושה הרבה עבודה על עצמי לחוות את עצמי מבפנים החוצה ולא מבחוץ פנימה. תודה שאת מעלה זאת לדיון…

  6. גם לי קשה להפנים בלב את מה שמזמן ברור לי בראש – שכל עוד זה לא מגביל אותי פיזית, יש לי מקום בעולם גם במידה 42.
    מתי נפל לי האסימון?
    כשהבן המתוק שלי, בן ה-9, אמר שמישהו קרא לו שמן.
    מתוק. קצת עגלגל. אבל פעיל, יצירתי, על אופניים כל היום.
    משהו בי התגייס, ופתאום אותן מילים שאמרתי לו, אמרתי גם לעצמי, והפעם גם הצלחתי לשמוע.

  7. לא רק לנשים. גם לנו הגברים קשה לעמוד בסטנדרטים ואחרי שאנחנו מבלים הרבה זמן בניסיון להיראות כמו שדורשים מאתנו (ולאלהצליח!!!) אנחנו מבינים כמה זה טפשי להשליך על זה את כל מהותנו

    • אורבך כותבת שאימהות בעולם המערבי שמות וגאות כשהתינוק שלהן אוכל הרבה, אבל מפסיקות את ההנקה כשהתינוקת עוד רוצה לינוק, כדי שזו לא תהיה שמנה. מה אתה אומר?

  8. וואו, אני לא מכירה אותך, אבל אני יודעת איזה מסע עברת, אני בעברי ירדתי מעל 30 ק"ג, מאותן סיבות שאת מתארת, אז לא אני לא רזה, לא רואים לי את הצלעות, אבל אני עולה מדרגות בקלות, לא מתנשפת אחרי 10 צעדים.
    ומבחינתי הכי כיף? אני יכולה להתרוצץ עם הנסיכה שלי בגינה כשאחיה התינוק קשור לי על הגב ולא להישפך אחרי 5 דקות.
    חזקי ואמצי, אם טוב לך, אז טוב לך. וכמו שאמרה בפרסומת? :"ושכולם יקפצו"

  9. אני מאמינה לך לגמרי שאת שלמה עם המשקל הנוכחי או לפחות לא מוטרדת מטבלאות משקל, אני גם מפרגנת לגמרי לבחירה שלך להתמקד בפן הבריאותי ולא חושבת כמו התגובה מהפוסט הקודם שהדיאטה שלך היא פגיעה במשנה הפמיניסטית.

    אני רק חושבת שהבחירה ללוות את הדיאטה באמצעות טורים בלאישה, טורים שהשורה התחתונה שלהם בכל שבוע היתה כמה קילוגרמים הורדת ולא כיצד השתפרו הטריגליצרידים שלך למשל, היא בחירה שהופכת את הפוסט הנוכחי לקצת תמוה.

    שוב, אני מאמינה לך לגמרי, אלא שבמשך חודשים הזנת את אותו מנגנון חברתי של ספירת קילוגרמים שבשמו דיברה אותה שכנה וקצת לא הוגן עכשיו ובפורמט הזה, לא בפורמט של לאשה, לצאת נגד כוחות שסופרים רק קילוגרמים.

    • גם בטורים שלי בלאישה לא דיווחתי בכל שבוע כמה קילוגרמים הורדתי. להפך – זה הופיע בהתחלה ובסוף, בתור דו"ח שתפקידו היה להודות האם הצלחנו במשימה או לא. והמשימה הייתה לרזות – כי להסתובב עם 50 קילו עודף זה קטלני. ברוב הטורים כתבתי על ההתמודדות הנפשית עם האוכל, המשקל ומצוקות אחרות שנדחקו לתוך המקרר, ישבו על הירכיים והצטברו בכל מקום שבו יכולתי לא לטפל בהן כשאכלתי.
      ובאשר לטריגליצרידים – לא יכולתי לדווח על שיפור כי כל הבדיקות שלי (ואת זה דווקא כתבתי גם בלאישה וגם פה) היו תקינות גם בשיא משמניי.
      כשאני אומרת שרציתי בריאות, זה לא מפני שאני לא בריאה או לא הייתי בריאה, זה מפני שכשמנה הבריאות הזו הייתה כל הזמן בסכנה.

      • ההתחלה והסוף הם בדיוק לב הטענה שלי.
        בלאישה המבחן של "הצלחת המשימה" נמדד במספר הקילוגרמים. באמצע דיברת על הרגשות וההתמודדות אבל בסופו של טור לא וויתרת על הספירה הטבלאית.
        והנה את פוגשת ברחוב מישהי שהפנימה את עריצות טבלאות המשקל ואת עומדת מולה קצת מבינה, קצת מתעליינת, בלי להכיר באחריות של הטור שלך -הטור שבהתחלה ובסוף שלו בכל זאת ספרו קילוגרמים – לשימור העריצות הזאת.

      • את טועה במאוד מאוד שני המישורים: העובדה שאני לא מסכימה איתך לא מעידה על ניסיון להביע עליונות. רחוק מזה. וגם – בשום מקום מעולם לא ציינתי את המשקל שלי. לא בגלל שאני מתביישת או נבוכה, אלא משום שזה באמת לא העניין בעיני. מספר הקילוגרמים שירדתי בהחלט קריטי לעניין הבריאותי. לא הייתי אישה שיש לה חמישה, עשרה קילו עודף – ומנסה לרזות כדי להתאים לאידיאל היופי, לרזון המוכתב בעריצות. להפך – הייתי אישה שמנסה להיות בריאה, ומספר הקילוגרמים לעניין זה, הוא בדיוק כמו לציין את מדדים של לחץ דם או טריגליצרידים או סוכרת. לא היו לי כאלה, אבל הקילוגרמים העודפים שמו אותי בקבוצת סיכון והשלתם, אני מקווה, הרחיקה אותי משם. כדאי אולי שתנסי את להסתכל רגע לא דרך המשקפיים שהחלטת מראש להרכיב.

  10. אני לא בעד טבלאות אלא בעד תחושות אישיות.
    ושוב (?) אני רוצה לומר שהכי מרגיזים אותי בוסים שאומרים שמבחינתם אדם שמן הוא אדם ללא שליטה עצמית ומן הסתם עובד הרבה פחות טוב, כי כמו שהוא מתייחס לאכול הוא יתייחס גם לעבודה.

    • נדמה לי שזה פשוט משום שקל יותר לראות את תוצאות חוסר השליטה על שמנים – מה שלא רואים על שפע נוירוטיים, אובססיביים ומיני שרוטים שלוקח זמן לאבחן…

  11. ואני שמחה על השכנה, כי ככה את אולי לא ממשיכה לרזות, אבל ממשיכה לכתוב.
    תענוג, אז אולווייז.

  12. אהה! גם רזה וגם חכמה. מדהים. מזל שאת לא בלונדינית… פוסט מדויק

  13. אז את איש

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s